ראש המחלקה: פרופ' יואל גרינברג

תואר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב, האוניברסיטה העברית בירושלים 

תואר שני ותואר שלישי במוזיקולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים

התמחות פוסט־דוקטורט במחלקה לביולוגיה אבולוציונית ובמחלקה למוזיקה, אוניברסיטת פרינסטון, ניו ג'רסי, ארה"ב

אז... מה עושים עם תואר במדעי הרוח?

אני יכול לספר על כמה אופקי תעסוקה שנפתחים מלימודי מוזיקה, אבל אני מעדיף לציין בקצרה שתלמידים ותלמידות שלנו נקלטים היטב בשוק העבודה ולהרחיב בשני סיפורים.

מספרים על המתמטיקאי הצרפתי אוגוסטן לואי קושי (Cauchy) שתלמיד שלו שאל בסוף שיעור "מה התועלת בזה?" קושי, במקום לענות, העיף את התלמיד מהלימודים. הסיפור השני הוא אישי: לפני 12 שנה נשאתי הרצאה עם שותף למחקר, ביולוג אבולוציוני מגדולי הדור. נושא ההרצאה היה רשתות השפעה במוזיקה, והמאזינים – סטודנטים וסטודנטיות בתחומי איכות הסביבה וביולוגיה אבולוציונית. בסוף ההרצאה שאל אותנו תלמיד אחד: "אנחנו מצילים מינים מהכחדה ומסייעים לשמירת כדור הארץ. ומהי החשיבות של המחקר הזה שלכם?" אני הייתי נבוך, אבל דווקא השותף שלי לא מצמץ וענה: "כשדרווין פיתח את תורת האבולוציה, שהיא הבסיס לכל מה שאנחנו עושים, מה שהוא עשה נחשב תחום בהיסטוריה (Natural History). אילו היה נאלץ להגן על המחקר שלו מטעמי תועלת, בוודאי היה צריך לעבור תחום, ואנחנו לא היינו יכולים להציל מינים היום."

מותר האדם מן הבהמה אינו בהמצאת כלים שימושיים. את זה גם חיות רבות עושות. היתרון שלנו הוא בזה שאנחנו עומדים על הכתפיים של הידע שנבנה בידי דורות רבים שקדמו לנו. חלק מהידע הזה יהיה שימושי ביום מן הימים – כשם שההצפנה השימושית ביותר היום נולדה משאלה עתיקת יומין ותאורטית לחלוטין של מתמטיקאי יווני. אבל המסר של קושי היה: ידע אינו אמצעי למטרה. ידע הוא מטרה בפני עצמה. אז בין שאתם לומדים מוזיקה כדי להיות מורים, תרפיסטים או חוקרי מוזיקה, ובין שאתן לומדות מוזיקה לצד מחשבים, פיזיקה או משפטים, אתם ואתן משתתפים בבניית אותה מורשת אנושית מפוארת של ידע כמטרה בפני עצמה.

מה הביא אותך לתחום? ולמה ללמוד דווקא מוזיקה?

תמיד אהבתי מוזיקה. אין דבר שיכול לגרום לי התעלות חושים דומה לזו שאני חווה ממוזיקה טובה. וכדי שתוכלו לחוות קצת התעלות חושים כזאת, כך אני מקווה, הנה קישור לרביעייה של המלחין הצ'כי סמטנה בדז'יך סמטנה (Bedřich Smetana), שנפתח בסולו ויולה מרטיט, ובביצועה של הרביעייה שאני נמנה עמה נגניה, רביעיית כרמל (הסרטון מופיע בתחתית העמוד).

מילדות אני עוסק במוזיקה ומנגן בכינור ובוויולה, וחוויית הנגינה, גם לבד, אבל במיוחד בצוותא עם אחרים, היא ייחודית. לכן היה לי ברור וטבעי שאעמיק את הידיעות שלי בתחום הזה. למרות זאת, בתואר הראשון הלכתי לכיוון "שימושי" יותר ולמדתי מחשבים ומתמטיקה, ו"מהצד" שילבתי קורסים מועטים במוזיקה, באמנות ובפילוסופיה. הייתי באמצע תואר שני במתמטיקה כאשר כוח המשיכה של המוזיקה כבר היה חזק מדי בכדי לסרב. עברתי לתואר שני במוזיקה, ומאז לא הסתכלתי אחורה... היום אני עוסק במוזיקה כחוקר וכמרצה באוניברסיטה וכאמור לעיל, גם כמבצע פעיל ברביעיית כלי הקשת כרמל. הכי משמח אותי לראות שהילדים שלי גם נהנים מעשיית מוזיקה, כל אחד בדרכו (ולאו דווקא בדרכי!) בג'אז, במחזמר, בהלחנה או בעיבוד.

רגע, מתמטיקה, מדעי המחשב ומוזיקה? אתה מצליח לשלב?

המחקר המרכזי שלי עוסק בתמורות סגנוניות במוזיקה של המאה ה־18. לכאורה, אין קשר בין הנושא הזה ובין מתמטיקה ומדעי המחשב, וכל מי שעסק בתחום עד עכשיו, עשה זאת בשיטות המוכרות והטובות: מחקר היסטורי וניתוח מוזיקלי. ארגז הכלים שלי אפשר לי, באופן טבעי, לשלב עם שיטות אלו גם טכניקות אחרות, בפרט כאלו מתחום מדעי הנתונים. במקום לנתח לעומק כמה יצירות ייצוגיות, אני מנתח באופן שטחי יותר כ־1,500 יצירות. את הנתונים שהתקבלו אני מנתח בעזרת ניתוחים סטטיסטיים כדי לזהות תמורות ומגמות הדרגתיות שמביאות לשינוי של סגנון. גם מבחינה רעיונית, המחקר שלי נשען על התפיסה של עולם היצירה כמערכת דינמית שנעה בין רגעי יציבות (יחסית! אף פעם לא קיפאון...) ואי־יציבות.

כשהתחלתי לעבוד בכיוון הזה בדוקטורט הייתי מבודד מאוד. חלק מהתגובות לעבודה שלי היו נלהבות, אבל היו כאלו שהרגישו שהטכניקות הן זרות למדעי הרוח. היום, אולי בשל הגישה הקלה יחסית לכמויות גדולות של חומרים באינטרנט ובשל הזמינות של תכנות ניהול וניתוח נתונים, הסוג הזה של מחקר הופך להיות פופולרי מאוד. כך שיצא ש"כיוון לא נכון" שתפסתי בתחילת הדרך שיחק לטובתי ומצאתי את עצמי בחוד החנית של המחקר העכשווי.

כיוון חדש נוסף שאני עובד עליו בימים אלו מקשר בין התפיסה של יצירות מוזיקליות במאה ה־18 ובין התפיסה הכללית יותר של "דברים" בעולם. גם כאן דרושה הבנה מתמטית ומדעית, שכן המתמטיקה שימשה להסבר תופעות בעולם, ולכן הכיוונים שתפסו הסברים כאלו משקפים את תפיסת מושאי ההסבר. אני מראה כיצד, למשל, במקביל לעליית החשבון הדיפרנציאלי (שמקרב דברים רציפים באמצעות שבירתם להרבה מאוד קווים או מלבנים קטנים), ישנה גם תפיסה מחודשת של מוזיקה, מדבר רציף לישות פריקה. בחלק מספרי ההלחנה מן התקופה יש אפילו חישובים בכלים קומבינטוריים (שהיו אז טריים מבית היוצר!) כדי לחשב כמה מנגינות אפשר להרכיב ממספר קבוע של צלילים – כמה משלושה צלילים, כמה מארבעה, כמה מחמישה וכן הלאה.

מהם השילובים האקדמיים המומלצים לדעתך לצד הלימודים במחלקה למוזיקה?

אם אתם אוהבים מוזיקה, כל שילוב יתאים. ספציפית, שילוב של מוזיקה עם פסיכולוגיה פותח צוהר למחקר של קוגניציה מוזיקלית ולתרפיה במוזיקה; שילוב עם מתמטיקה, הנדסה או מחשבים פותח צוהר לעולם הטכנולוגיות המוזיקליות; אבל בכל שילוב שתלמדו, העיסוק במוזיקה יהפוך את התואר שלכם מהכשרה לחוויה עשירה.

מהו הכלי החשוב ביותר או היכולת שיש לפתח לעוסקים במדעי הרוח?

סקרנות! אם יש סקרנות, מכירים כל העת דברים חדשים. אם יש סקרנות, שואלים על דברים אלו שאלות. אם יש סקרנות, מחפשים כלים מתאימים לענות על שאלות כאלו, וכל שאלה "מזמינה" ארגז כלים ייחודי. ואם יש סקרנות, לא מניחים את העניין עד שמוצאים תשובה...

אם נציץ לתוך התיק שלך או לחדר העבודה, איזה חפץ מעניין, אולי מפתיע, נמצא בו?

הספר "עליזה בארץ הפלאות" מאת הסופר האנגלי בן המאה ה־19 לואיס קרול. בספר הזה יש כל כך הרבה דברים שמושכים אותי: קרול מסתכל על הכול מזוויות ייחודיות. כל מילה, משפט וביטוי באנגלית, הוא מפרש בצורה רעננה ומקורית. הוא מזקק מתוך כל מצב את האבסורד שבו, ומאתגר אותנו לא לקחת שום דבר כמובן מאליו, אלא לחשוב על כל דבר מזוויות רעננה וביקורתית. וכל זאת, תוך הפעלה של דמיון אדיר ועם כתיבה משעשעת, קלילה ומתקשרת. התמהיל המושלם!